חציית האטלנטי


סיפור על חציית האוקיינוס האטלנטי

כתב וחצה עמוס מלניקוב


בנובמבר 2017 הוזמנתי להשתתף כסקיפר בדליברי מגיברלטר לקריביים, המסלול המתוכנן היה לצאת מגיברלטר לכיוון האי לנזרוטה באיים הקנרים, להמשיך משם לכף ורדה, משם לחצות את האוקיאנוס האטלנטי לברבדוס ולסיים בסנט לוסיה.

התבקשתי לשתף את החוויה ולכן העליתי על הכתב את הסיפור

המרינה בגיברלטר גדולה ומרשימה, זו העונה שהיאכטות החוצות את האטלנטי מהים התיכון מתכנסות כאן להצטיידות והתארגנות טרום הכניסה לאטלנטי




הספינה שנחצה אתה את היא לגון 410 שמופיעה בתמונה


אנחנו עוגנים במרינה הספרדית למרגלות מצוק גיברלטר, נהיה צוות של 3 סקיפרים ועוד איש צוות, עוגנת לידנו יאכטה שהתנגשה באונייה במיצר ויש לה נזק רציני כולל תורן שנישבר, אנחנו יוצאים לדרך הלילה כדי לתפוס את מזג האויר לפני שמתחיל בלאגן שצפוי עוד יומיים.

הקטמרן מצויד בפנלים סולאריים, מערכת להתפלת מים, הצטיידנו באוכל, מים ונראה שאנחנו מוכנים לצאת לדרך.

יצאנו לדרך ב 21:00 המרינה צמודה לנמל שמפוצץ באוניות, מתמרנים ביניהן לכיוון היציאה מהפתח עכשיו גם אפשר להבין איך נפגעה היאכטה שעגנה לצידנו ממש צפוף ןיש אוניות מכל כיוון, שעת היציאה נקבעה כדי לתזמן את המעבר בגיברלטר עם הזרם שיעזור לנו לעבור את המיצר.



תמונה של היציאה מהמרינה בגיברלטר


מפליגים לאורך החוף האפריקאי ורואים את מרוקו מרחוק, החוף המרוקאי מלווה אותנו בימים הראשונים של ההפלגה, רוח סבירה קדמית בין 6 ל 12 קשרים ים די רגוע, ביום קר ובלילה קר מאוד וצריך להתלבש בהתאם, יש סוואל של מטר עד שניים, עגול וממש לא מורגש, כאן מורגש החיסרון של הקטמרן שממש לא אוהב לחדד לרוח, אין מה לדבר על פחות משישים מעלות לרוח מה שמאלץ אותנו לסטות קצת מהקורס הרצוי

אנחנו מחלקים את הלילה לשתי משמרות, 2 בכל משמרת, בלילה לצורך בטחון אנחנו קשורים ברתמות סערה וחגורות ההצלה עלינו, כמו כן אנחנו לא יוצאים מחוץ לקוקפיט בלילה

השעה כמעט 01:00 ואנחנו מתקרבים אחרי 5 ימי הפלגה לאי לנזרוטה בקבוצת האיים הקנרים, מפאת שעת ההגעה ומתאמי בטחון נעגון עד אור ראשון מחוץ למרינה ואז נכנס ונעגון בפנים, בתכנית רשימת תיקונים נדרשים והצטיידות מים, דלק ואוכל. התוכנית לעגון כאן 24 שעות ולהמשיך ללאס פלמאס באי גראנד קנרייה לעוד מקצה תיקונים כאן יש את המרכז לשרות למערכות הטעינה שלנו שזקוקות לתיקון. מצרף תמו לגלסס הגיע ב4 בבוקר היום המערבית המיוחלת, משבים של עד 32 קשר לא יורד מ 25 קשרים ואנחנו בקורס 230 ישיר ללנזרוטה בקנרים, בזמן שאני כותב נשארו לנו עוד 230 מייל להגעה ליעד

הגיע הזמן שנכתוב גם על האנשים שאיתי, אנחנו על קטמרן בשם "קון אל ויאנטו" שפרושו עם הרוח, יובל הבעלים לקח פסק זמן ואם משפחתו זוגתו+ 2 תאומים בני 7 יצא להפליג בעולם, יצאו מאשקלון בתחילת יולי וחצו את כל הים התיכון עד גיברלטר, המשפחה חזרה לארץ ואנחנו מאיר, דוד, ואנוכי הגענו לגיברלטר כדי לעזור לו לחצות את האוקיאנוס האטלנטי, דוד גיסו של יובל ללא הכשרה ימית. יעדנו הסופי הוא האי סנט לוסיה בקריביים שם יובל יחבור אל משפחתו ויזרוק אותנו מהספינה עם חיוך גדול.

היום השישי להפלגה וזו הכניסה למרינה בלנזרוטה בעיר הבירה ארסיפה אליה הגענו היום. למטה לינק למידע על האי


https://www.gotravel.co.il/travel/?p=3412


הכניסה ללנזרוטה



המליץ לי על האי לנזרוטה עמוס רביב שכבר היה כאן, זהו אי געשי ששונה משאר האיים בקנרים השייכים לספרד, בהתפרצות געשית מאוד אלימה געשית 1730 ושנמשכה כ 6 שנים הושמדו כל החיים על האי, מי שרוצה לראות איך יראה העולם אחרי מלחמה גרעינית מוזמן לבקר כאן ותראו את תוצאותיה בתמונות הרי געש רבים נותרו, עדיין יש פעילות וולקנית ואדי קיטור וגופרית שעולים מהקרקע וכן כל הקרקע זרועה סלע וולקני שמאוד מזכיר את איזור הגידול של כרמי יקב סקוריה הגדלים למרגלות תל פארס בגולן באזור של סלע געשי מסוג סקוריה, ואכן ערכתי סיור יקבים ולימוד על גידול הגפנים בסביבה כזו כפי שתראו בתמונות לאחר סיור מקיף באי כולל בשמורת הטבע הוולקנית בשם טימאנפאיה והמראה של תוצאות ההתפרצות הגעשית זה נראה כמו חורבן אחרי פיצוץ אטומי בסדר גודל של הירושימה ונגסקי ביחד, רוב האי אינו מתאים למגורי אדם


יצאתי לסיור ביקב מקומי ובכרמים, בגלל הרוחות העזות מגדלים את הגפנים במסתור מהרוח ולכל גפן יש את המסתור שלה, היין המקומי לא משהו שראוי לציון אבל מצד שני גם תנאי הגידול כאן מאוד לא פשוטים.

המרינה ממש מדוגמת, נקייה עם כל השירותים הנדרשים ליאכטות, בעיר יש מקומות להצטייד באוכל לקטע הבא, כאן גם הצטיידנו בחכה וראפלות (קרס דמוי פיתיון שנגרר אחרי הספינה) לצורך דיג להמשך הדרך.

כאן המקום להזכיר שאשתו של יובל היא נגד דיג ומאחר והיא לא אתנו נוכל לדוג בגרירה מכאן עד סוף ההפלגה





3.12.2017

יוצאים מלנזרוטה לכיוון מינדלאו כף ורדה, ארכיפלג געשי בלב האוקיאנוס, נקודת זינוק לחציית האוקיאנוס למאות סירות

השעה 12:00 מאתמול אין רוח, הים רגוע על הבוקר עלינו לראש התורן והורדנו את המעלן של הספיניקר, זה כלל אופרציה שלמה של הורדת ראשי שחרור המעלן שלו לצורך העלייה וחבל הטופינג ליפט שימש לאבטחה, כאן בא ליתרון הקטמרן שאיפשר את העליה לתורן בלב ים בזכות היציבות שלו, לקח עוד זמן לסדר את כל פלונטר החבלים ומפרש הספינקר מחובר למקום, נשאר רק לחכות לרוח שלא הגיעה


באישון לילה הגיעה ציפור תשושה לספינתו נחה את הלילה ועפה לה עם אור ראשון אחרי שנחה כמה שעות ואנחנו ממשיכים להתקדם עם 2 המנועים ב 1500 סל"ד שמביא אותנו ל3.5 קשר


5.12.2017

אין רוח כבר כמה ימים מפליגים על מנועים והגיע הרגע שצריך לבצע תדלוק בלב ים





כל ניסיותינו לדוג עד כה עלו בתוהו, יובל אומר שאשתו הטילה קללה על הספינה ולכן אין מצב שנצליח לדוג ובעוד אני לש בצק לחלות לערב והרולר בחכה מתחיל לצרוח, מאיר קופץ על החכה ובודק האם אכן דג וכן יש דג, מתחיל לגלול את החוט וצריך 2 אנשים להחזיק את החכה בגלל גודל הדג שממש סובב לנו את הירכתיים ולא עוברת חצי שעה והדג לוקח את הראפלה והחוט ונעלם דג כבר לא יהיה לנו הערב.





אבל חלות יש ויש






פתאום משום מקום מופיעה מולנו להקה של דולפינים, כמובן שעצרנו את התדלוק ולאיטנו שטנו לעברם ותוך כמה דקות הוקפנו בדולפינים מכל הכיוונים, הם שחו באיטיות ואלגנטיות מבלי להתרגש מנוכחותנו בסביבתם




מסיים משמרת לילה, סוף סוף עלו רוחות הסחר בסביבות 3 בבוקר, אנחנו כרגע לפני הרמת ספיניקר אותה דחינו לבוקר מתאמי בטיחות, השמש עולה אבל עדיין מכוסה עננים ולהקת דולפינים הגיעה ללוות אותנו והם רצים לפני חרטום הספינה, כעבור חצי שעה הם נעלמים כמו שהגיעו

מרימים את מפרש הספיניקר שנחשב למתקדם ביותר ועליו אנחנו בונים לחציה הגדולה, אנחנו רצים על 8 קשרים הרוח 12 קשרים הים לא גבוה



עוד משמרת ערב מתחילה ב 20:00 עד 02:30 כלומר שש וחצי שעות ומשמרת לילה מ 02:30 עד 9 בבוקר למשמרת עולים עם רתמה אותה מחברים לרצועה המחוברת לחבל שמונע נפילה למים מהקוק פיט ומעליה חגורת הצלה, די מסורבל ולא נוח, בשום מקרה לא יוצאים בלילה מהקוק פיט לכיוון החרטום אלא במקרה חרום וגם אז נקשרים לחבל החיים שמונע נפילה לים, אין סיכוי למצוא מישהו שנפל למים הקוק פיט מוגן על ידי גגון מפני השמש אבל הגשם והגלים משפריצים פנימה וכדי לא להירטב כאשר הים גבוה או כשיש גשם לובשים מתחת לרתמה חליפות סערה שמונעות ממך להירטב



צהריים, עוד 72 מייל למינדלאו, אנחנו רצים בתוך הסוואל האטלנטי בגלים עד 8 מטר עם הספיניקר במהירות 7 קשרים, הרוח 10 עד 12 קשרים, נגיע לפנות בוקר למינדלאו ונחכה בחוץ לאור ראשון כדי להכנס למרינה,כאן כבר הרבה יותר נעים בלילה וחמים ביום חוץ מתדלוק והצטיידות באוכל במינדלאו יש לנו בעיית טעינה שחייבים לתקן לפני שנמשיך, המערכת הסולארית שבקה ולא מספקת ביציאה 12 וולט, גם הטעינה משני המנועים מייצרת רק 30 אמפר במקום 60 אמפר וחייבים לפתור את שתי הבעיות הללו זו גם תהיה גם הזדמנות לתת כביסה לפני החצייה סה"כ עד כף ורדה מגיברלטר נעבור כ 1600 מייל ב 15 ימי הפלגה ורוב הדרך עוד לפנינו מכף ורדה לקריביים


הגענו למינדלאו עומדים בחוץ על עוגן ומחכים שיגיע הבוקר ב 8:00 נבקש אישור וניכנס למרינה, עגנו בחוץ מטעמי בטיחות כי להכנס בלילה למרינה לא מוכרת ולתמרן בה לחנייה ממש לא מומלץ, ונלך להצטייד במזון, דלק ונראה שהסולר רזרבי שיש לנו לא יספיק ונוסיף עוד 60 ליטר בנוסף ל200 ליטר רזרבי שיש לנו, המנועים משמשים אותנו להתקדמות כשאין רוח אבל לא פחות חשוב לטעינת המצברים שמספקים חשמל לכל המערכות בספינה (ניווט, קשר, משאבות, הגה, תאורה ועוד) לכן הם פועלים כל יום כמה שעות, יש לנו תקלת טעינה שצריך לתקן, ניתן כביסה ואם הכל ילך כשורה נצא מכאן מחר ונתחיל את הלג השלישי הארוך של 2000 מייל

טעינו כשלא הצטיידנו ביותר אוכל בלנזרוטה, מינדלאו זה לא מקום שהייתי ממליץ עליו לקניות של מזון, יש מצרכים בסיסיים, אבל שום דבר מעבר לזה והמחירים מטורפים, נזכור את לחציה הבאה

הכניסה למינדלאו והאי







נראה שעניין הדיג ילווה אותנו עוד זמן רב, 4 רפאלות הלכו לנו עד עכשיו ולפחות 200 מטר חוט דיג, קראנו בספר על כף ורדה שיש כאן אחלה חנות לציוד דיג, חיפשנו והגענו לשתי חנויות עלובות שבקושי מצאנו בהן ציוד, התפשרנו וקנינו חוט דיג בריון ו 3 רפאלות, נראה לי שיהיה לזה המשך, בכל מקרה הערב במסעדה הזמנתי לי טונה על הגריל למקרה שלא נדוג, והמשך יגיע


בכלל לגבי אוכל בהפלגה - בגדול אנחנו אוכלים שתי ארוחות ביום, בוקר בדרך כלל דוד מכין חביתות, סלטים, לחמים, ארוחת ערב אני מבשל ובדרך כלל מכין לחברה ארוחת גורמה, הסידור ביננו שאני מבשל והם רוחצים כלים, עורכים את השולחן ועוזרים לי כשצריך, אפילו אמרו שאוכל שאני מכין יותר טוב מהבית וממסעדות


מזל שאי אפשר לאכול את הסירים, ואני מכין כל ערב ארוחה ל 6 איש, ארבעתנו מחסלים הכל כאשר יובל אוכל כמו 3 אנשים

מינדלאו זה לא המקום לביצוע תיקונים שהם לא הכרחיים, פשוט זה כמעט סוף העולם, אין כאן שרות למערכות מתוחכמות כמו מערכת טעינת המצברים מהפנלים הסולארים

בכלל למדתי עד עכשיו את הדברים הבאים: כמה שיותר פשוט ולא מתוחכם הכי בטוח וקל לתחזוקה, לדוגמא:

הפלוטר שיש כאן הוא טאץ של ריימרין, פשוט סיוט להפעיל אותו בזמן הפלגה כשהספינה מטלטלת, לא אתקין כזה דבר אצלי בספינה גם אם אקבל בחינם

מערכת המצברים כאן שודרגה למצברי ליתיום בעלות מטורפת וזה גם חייב מטען משוכלל ומתוחכם בגלל דרישות הטעינה של המצברים הללו ובפועל החזיק מעמד פחות מ 10 ימי הפלגה, כל טעינת המצברים שלנו השתבשה בעקבות התקלה במטען, טעינה סולארית הושבתה, טעינה מהאלטרנטורים ירדה לחצי

הגנרטור הנייד שהיה בספינה למרות שהיה חדש נמצא לא שמיש כי הסביבה עם המלח פשוט הרסה אותו בלי שיעבוד אפילו לדקה אחת

השקעתי זמן בניסיון להתמודד עם המטען התקול ללא הצלחה, יותר מידי מחשבים בתוכו בלי יכולת להתחבר מבחוץ לצורך איתור הבעייה

המלצתי להשאר עם מצברי ג'ל עופרת פריקה עמוקה, מטען אמין, ובקר טעינת מצברים מהסולארי נפרד שלא ישפיע בשום צורה על טעינה מהאלטרנטור, גנרטור ימי אמין ובטח לא להסתמך על גנרטור נייד שלא שורד בסביבה ימית אכזרית לציוד כזה

מפרשים, ניצלנו את החניה כאן גם לתיקון החלוץ שנקרע לנו ובהחלט חוט מתאים וכלי תפירה הם ציוד חובה בכל ספינה מה גם שזה ממש לא תופס מקום, ראיתי בסרט הדוקומנטרי איידן על חבורת בנות שיצאה להקפת העולם שהיתה להן מכונת תפירה בתא החרטום לתיקון מפרשים, שווה בדיקה הם ניתן למצוא אחת כזו ידנית

ולמה מכונת תפירה כי לקחתי על עצמי לתפור את המפרש ובכדי לעשות זאת הייתי צריך פלייר כדי לנעוץ את המחט מצד אחד ומשוך אותה עם הפלייר מהצד השני, המשימה לקחה לי שעות, למדתי את הלקח ואצלי בספינה יש כלי תפירה ידני של סנדלרים שיתפור כל בד וכל עובי כולל סט חוטי שעווה מיוחדים למפרשים

לפני הקטע הבא קצת הסבר על החצייה כמובן מנקודת מבט של מפרשית, הרעיון הוא להשתמש ברוחות הסחר שקולומבוס השתמש בהן כדי להגיע לאמריקה, העונה של הרוחות האלה היא בין אמצע נובמבר לאמצע פברואר, כיוון הרוח בעונה הזו היא מערבית ובעוצמה של בין 20 ל 40 קשר, הרצועה של הרוחות הללו משתרעת בין קו רוחב 16 לקו רוחב 20, ובמאמר מוסגר למפליגים החוצים את האטלנטי מזרחה הרוח המזרחית נמצאת בסביבות קו רוחב 40 לכן הם יגיעו לאיים האזורים בדרכם למזרח שנמצאים באזור קו רוחב זה

כשסיימתי את החצייה אמרתי שכל כלי שיט שיצא מכף ורדה יגיע לקריביים אם ירצה ואם לא כי הרוח כבר תביא אותו לשם ואיזו רוח!!!


בוקר יוצאים מכיף ורדה בדרכנו לברבדוס, על הפרק 2000 מייל שזה 3600קמ, אין שום מקום לחנייה, עצירה, רק אוקיאנוס אחד גדול

הרוח המערבית תופסת אותנו מיד ביציאה 16 קשרים, פותחים את הספינקר וכאן המקום להסביר קצתעל מערך המפרשים של הקטמרן, מערך סטנדרטי של חלוץ וראשי, בנוסף יש לנו ספינקר מסוג פאוור סייל עם חלון בשליש גובה העליון שמיועד לשחרור לחצים ואמור להחזיק ברוחות של עד 25 קשרים.

למה אני מפרט כי בקטמרן הוונטות האחוריות לא מאפשרות פתיחה של הראשי לרוח מלאה מאחר והמפרש פוגע בוונטה, אבל ההפלגה כולה תהייה ברוח בין מלאה לגבית ולכן הראשי לא מתאים כאן והספינקר הוא זה שיעשה את העבודה, באמת הוא הוכיח את עצמו בקטע לפני כיף ורדה והריץ אותנו יפה מאוד אפילו הגענו ל 12 קשרים במשך כמה שעות

אנחנו רק עם ספיניקר הרוח 18-20 קשר כיף ורדה מאחורינו כבר נעלמה מהאופק, הלילה הראשון בקטע האחרון יורד ואני ומאיר במשמרת ראשונה, 02:00 אנחנו פורשים לישון, בסביבות 07:00 אני שומע רעש של כננת ושואל את עצמי מה קורה כאן, עולה למעלה ורואה שהספיניקר פשוט נגזר לשתיים, הלך החלום של הפלגה עם ספיניקר ואנחנו רק בתחילת יום שני של החצייה

תמונה של חלק מהספיניקר הקרוע



המשמעות שנצטרך לרוץ עם ראשי וחלוץ כאשר הראשי ממש לא נפתח הצידה כמו בספינת מונוהול ומהפך לא מבוקר הופך להיות משמעותי ביותר כאשר גולשים על גלים של 5 ו6 מטר

כמובן שהשתמשתי בפרוונטר על הראשי אבל בעוצמת הרוחות שנשבה היתה לי הרגשה מאוד לא נוחה שהתבררה כמוצדקת ביותר ביום החמישי של החציה

אני מכין ארוחת בוקר לתומי, דוד שבדרך כלל הכין היה עייף והלך לישון, אנחנו בצמצום ראשון פתאום משום מקום אני שומע מכת רוח הספינה מסתובבת ועושה מהפך לא מבוקר חבל הפרוונטר בעובי 12ממ פשוט נקרע המפרש התהפך והמנור נתלש מהתורן, גלים 6 מטר, רוח כ 30 קשר כל המפרש משתולל בטרוף, אמצע האוקיאנוס ניסיון להוריד את הראשי לא צלח בגלל הלחץ שהופעל עליו עקב המנור שנתלש ועכשיו מה עושים?

ראיתי שהמסמרות והברגים שחיברו את המנור לתורן פשוט נתלשו ממקומם

היה לי ברור שצריך להחזיר את המנור למקומו בכל מחיר, השתמשתי בכל החבלים שהיו בספינה כדי לרתק את המנור, משכתי אותם באמצעות הכננות בשני הצדדים כדי להחזיר את המנור למקומו, לאחר שהצלחתי למקם אותו חזרה למקומו השתמשתי בברגים שמצאתי במקום המסמרות והוספתי חיזוק של חבל מעל ומתחת לכל מקרה

כל המשימה בגלים של 6 מטר רוח 25-30 קשר, רוב העבודה על הסיפון עם רתמות סערה מאובטחות לחבל חיים וכמובן חגורת הצלה כשברור לכולנו שאם מישהו נופל לים אין מצב למצוא אותו




המנור שנתלש לפני התיקון



המנור אחרי התיקון




משום מקום מזהים מפרש במרחק כמה מיילים מאיתנו מפליג באותו כיוון כמונו, מחפשים אותו במערכת זיהוי כלי השיט וכנראה אין לו, נשאר רק לקרוא לו בקשר על ערוץ 16, מתברר שזו בווריה 37 פיט עם 2 זוגות שיצאו לפנינו מכיף ורדה ובדרכם לברבדוס, הם באמת שטים בקליפת אגוז מה שאומר שיש משוגעים יותר מאתנו, אחלנו להם דרך צלחה ושניפגש בברבדוס


כך נראות זריחות ושקיעות באוקיאנוס






עוד משמרת ראשונה בלילה משבים של 20 -25 קשרים מפרש ראשי בצמצום שני וחלוץ מגולגל בגלל קרע חדש, השעה 23:15 מאחור אני רואה שמתקרב ענן גדול נמוך בקצב מהיר ומבין שאתו תגיע גם הרוח (סקוואל), אז צילמתי תוך כדי והגיע ל 28 קשר, נוסיף לזה את מהירות הספינה עם כיוון הרוח ונגיע לסביבות 35 קשרים, לפני כמה ימים מכה כזו עקרה לנו את תושבת המנור מהתורן

יש דג, נשארנו עם ראפלה אחרונה אחרי שכל הדגים בגודל סוסים פשוט לקחו את הראפלות ואת החוט דיג אתם כנראה שהקללה של אשתו של יובל הוסרה לרגע קט והוצאנו טונה במשקל כ 15קג, איזו חגיגה, דוד לקח על עצמו לפלט אותה, הכנתי סביצה, ופרוסות פילה טונה טבולות בשמן זית, שומשום, וסויה, על המחבת צריבה קלה בשני הצדדים יצא פגז, ואכלנו מהדג יומיים


היום ה 30 להפלגה, לא ניתן לראות בתמונות את מה שקורה כאן אז אנסה לתאר במילים, מאתמול בלילה הרוח עלתה מ 15-18 קשר ל 20-30 קשר, הים נראה כמו בסרטי מלחמת עולם שניה של השיירות שחוצות את האטלנטי, גלים 8 מטר ויותר אנחנו מטפסים הרים ויורדים לקניונים בין הגלים, צבע הים אפור כהה וברבורים מכל עבר, הגלים מגיעים מאחור ומידי פעם אחד מהם פשוט נכנס לקוקפיט ומציף אותו, אנחנו מתנדנדים בקצב מטורף בגלל שזה קטמרן, המכות בגשר בין שני הגופים נשמעים כמו שהספינה תתפרק כל רגע, יורד גשם זלעפות, לפחות לא קר


ממש מתקרבים לסוף נשארו 59 מייל, דוד הבחין לפני כ 3 שעות בדג שמלווה אותנו, בהתחלה צחקנו עליו אבל אכן יש באמת דג ששוחה לצידנו, דוד החליט לקרוא לו ג׳אקו, והדג ליווה אותנו עד המפרץ בברבדוס


מתקרבים לברבדוס ממש לפני השקיעה התגלה האי ובלילה ממרחק של 12 מייל כבר רואים את האורות לאורך חופי האי, סהכ אי קטנטן שאורכו 17 מייל סה"כ, נגיע באמצע הלילה, אוףףףף כמה אני שונא להגיע לעגינה בלילה למקום לא מוכר ועוד כניסה למדינה, מתקדמים למפרץ מול העיר בריג'טאון שמסומנים בו מקומות עגינה, השעה 22:15 ומשום מקום מגיעה אלינו ספינה מאחור מאירה בזרקור מכובד עלינו מתקרבת למרחק של מטרים ספורים וכתוב עליה משמר חופים, אנחנו קוראים להם בקשר והם לא עונים ורואים שהצוות מוריד פנדרים כדי להיקשר אלינו, בלי דיבורים הם ניגשים אלינו מהדופן שואלים אם אנחנו דוברי אנגלית כמה, כמה אנשים אנחנו בספינה ומבקשים לראות את כולם, כשכולנו על הסיפון למעלה שניים עולים אלינו אחד עם אם 16 קצר ומתחילים בסדרת שאלות מהיכן הגענו מבקשים דרכונים, מבקשים לראות: חגורות הצלה, ציוד פירוטכני, עוגנים, כמה אוכל ומים יש לנו במקרר ובמכלים, לכמה זמן הגענו, עורכים סיור בכל התאים בספינה ואחרי כחצי שעה משחררים אותנו לעגינה, לשאלתי האם זה נוהל רגיל הם ענו שכל כלי שייט שמגיע לברבדוס בלילה עובר את התהליך הזה, די דומה לנוהל חיל הים אצלנו שהוא לא נעים אצלנו וגם לא הכי נעים כאן למרות שהם היו מאוד אדיבים ומקצועיים



ברבדוס בהגעה היום ה 15 של החציה מכיף ורדה


על עוגן במפרץ ברבדוס




בבוקר שולחים אותנו להקשר בנמל כדי להסדיר את ביקורת הדרכונים ורישום כלי השיט ונקשרנו ליד הדבר הזה שהעוגן שלו יותר גדול מכל הקטמרן


סיימנו עם כל הבירוקרטיה וחזרנו לעמוד על עוגן במפרץ ברבדוס, זה גם החיסרון הגדול של המקום הזה שאין בו מרינה לעגון בא אלא על עוגן במפרץ וכאן מתחיל סיפור על צוללת ולא צהובה, ומעשה שהיה כך היה, כדי לרדת לחוף מהספינה צריך להשתמש בדינגי שהיא סירת גומי עם מנוע קטן של 6 כ"ס, נתחיל בזה שלמנוע יש רק קדימה או אחורה בלי ניוטרל בגלל תקלה, היא גם קטנה שכאשר ארבעתנו נכנסים לתוכה היא יותר צוללת מסירה צפה, עכשיו 3 סקיפרים שאחד גם רב חובל שלא מוכן לעלות בלי חגורת הצלה רבים מי ינהג את הסירה של כלום וכששלושתנו נכנסים לתוכה היא יותר צוללת מאשר מעל המים, לחוף הגענו רטובים מעט וישבנו לאכול אבל צריך גם לחזור בחזרה לספינה, דינגי של כלום שלושתנו לא קטנים במיוחד וגלי חוף, המנוע לא מניע מתחילים לחתור לעומק בתקווה שהמנוע יניע שם ואנחנו נברח מגלי החוף, עוד אנחנו חותרים ומגיע גל שממלא את הסירה במים, לספינה הגענו רטובים כאילו שחינו אליה








קצת תמונות מברבדוס הצבעונית למעט לנזרוטה בקנרים ששם הארכיטקט העירוני אירגן שכל המבנים יהיו בלבן כנראה בניגוד לוולקני השחור, שאר האיים שביקרנו בהם באטלנטי מאופיינים במבנים צבעוניים ביותר מה שנותן ציביון ממש מיוחד לכל מקום אליו הגענו ביותר בקריביים







שדה קנה סוכר ממנו מכינים את הרום המפורסם




סיימנו כמה ימי מנוחה בברבדוס ומכאן יצאנו ונכנסנו לים הקריבי לכיוון סינט לוסיה, סה"כ הפלגה של 120 מייל, דיג בדרך לא יהיה כי לא נשארו ראפלות ובסינט לוסיה ניפרד מהקטמרן שהגיע למחוז חפצו

סינט לוסיה נראית כמו גן עדן טרופי שונה לחלוטין בהשוואה לברבדוס ואתן לתמונות לדבר בשביל עצמן והמקום


















4 views0 comments